לאחר סיום שליחותו והלוחמה הפסיכולוגית שניהל בירושלים, עושה רבשקה את דרכו חזרה אל אדוניו כדי לדווח על תוצאות משימתו. וַיָּשָׁב רַבְשָׁקֵה אל האזור שממנו יצא בדרום יהודה, אך מגלה שסנחריב שינה את מיקומו. הוא מגיע אליו ווַיִּמְצָא אֶת־מֶלֶךְ אַשּׁוּר נִלְחָם עַל־לִבְנָה, משום שכִּי שָׁמַע כִּי נָסַע מִלָּכִישׁ [ביאור שטיינזלץ].
תזוזה זו של מלך אשור מלכיש אל העיר לבנה שביהודה אינה מקרית, אלא מהווה התגשמות מיידית של הנבואה המוקדמת כי סנחריב "ישמע שמועה". השמועה שגרמה לו לעזוב את לכיש הייתה שמלך כוש יוצא להילחם מולו, ולכן נערך לקראתו בלבנה [אברבנאל].
לאחר שסנחריב מנצח את מלך כוש בלבנה, הוא מתפנה לשוב ולעסוק בירושלים, ושולח לחזקיהו איגרות ומלאכים חדשים. שלב זה חושף הבדל מהותי בין גישת רבשקה לגישת מלך אשור. בעוד שרבשקה פנה אל העם הפשוט, הבטיח להם טובות כדי לפתותם להיכנע, ולעג לביטחונו של חזקיהו בכוח צבאי אנושי כמצרים, סנחריב פועל מתוך גאווה עיוורת. הוא רואה פחיתות כבוד בפנייה אל העם, מתעלם לחלוטין מהאיום האנושי של מצרים שכן אינו חושש מבשר ודם, ומפנה את מכתב האיום והנאצה שלו ישירות אל חזקיהו ואל ביטחונו ב־ה׳ [אברבנאל].