הנבואה משתמשת בדימוי חקלאי כדי לתאר את שיקומה ועתידה של ממלכת יהודה. המילה הַנִּשְׁאָרָה מתייחסת לאותם ניצולים ששרדו את האיומים הקיומיים מצד מלך אשור, מלכי ישראל ורצין מלך ארם [רלב"ג].
הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהביטוי שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה וְעָשָׂה פְרִי לְמָעְלָה מדמה את העם לאילן בריא וחזק הנטוע באדמה רוויית מים. ממש כפי שהעץ מעמיק את שורשיו בקרקע ומרים את ענפיו מעלה כדי להניב פירות, כך שארית יהודה תכה שורשים ותתבסס [רד"ק, מצודת דוד]. דימוי זה מבטא הבטחה כי הממלכה תתמלא בכל טוב, תוסיף לגדול ותזכה לשגשוג רב ויציב [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].