נבואת הישועה לירושלים משרטטת במדויק את מסלול מפלתו של מלך אשור האדיר. המפלה אינה מתרחשת ברגע אחד, אלא בתהליך רב-שלבי הכולל התערבות פסיכולוגית, תהפוכות גיאופוליטיות ולבסוף מוות טראגי בארצו שלו.
תחילת המהלך האלוהי היא במילה רוח. הפרשנים מסכימים כי ה' מעורר במלך אשור רצון [מצודת דוד, מצודת ציון, רלב"ג, רד"ק, ביאור שטיינזלץ], ויש המוסיפים כי מדובר בבהלה ופחד [ביאור שטיינזלץ]. התעוררות זו גורמת לו להגיב לשמועה – ידיעה ולפיה תרהקה מלך כוש יצא להילחם נגדו [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק].
בעקבות השמועה, סנחריב עוזב זמנית את המצור על ירושלים ויוצא להילחם במלך כוש ובבנות בריתו. הוא מנצח אותם, בוזז את אוצרותיהם, ורק לאחר מכן שב לירושלים להמשך המצור [רש"י, רלב"ג, רד"ק].
הפרשנים מעלים את השאלה מדוע ה' סובב את פני הדברים כך שסנחריב יעזוב את ירושלים ויחזור אליה, במקום להכותו מיד. גישה אחת מסבירה כי ההפוגה נועדה לאפשר לתושבי ירושלים הנצורים לצאת מהעיר ולהצטייד במזון [רלב"ג]. גישה אחרת, המרחיבה את המבט, רואה במהלך זה תכלית כפולה: ראשית, להעשיר את ישראל. סנחריב הביא עמו לירושלים את כל הביזה שאסף מכוש ומצרים כדי להפחיד את תושבי העיר, וכאשר ניגף, זכו באוצרות אלו תושבי ירושלים. שנית, המהלך נועד להעביר מסר מהדהד לעמי העולם; להראות כיצד מלך אשור שניצח בקלות אימפריות אדירות, ניגף דווקא בירושלים באורח פלא, ללא חרב וחנית [רד"ק, חומת אנך].
סופו של מלך אשור מתואר במילים וְשָׁב לְאַרְצוֹ וכן וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב בְּאַרְצוֹ. לאחר שמחנהו מוכה במגפה פלאית על ידי מלאך מחוץ לירושלים, הוא נאלץ לסגת ולשוב לארצו בבושת פנים ובמפח נפש [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק, חומת אנך]. ה' גוזר עליו שלא ימות בשדה הקרב בירושלים, אלא ימצא את מותו בהתנקשות בארצו שלו, שם יופל בחרב על ידי בניו [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].