קרה לכם פעם שהייתם בטוחים שאין שום דרך להינצל, ופתאום ממש ברגע האחרון התרחש נס מדהים? זה בדיוק מה שחוו תושבי ירושלים. צבא אשור הענק הגיע ממש עד לשערי העיר, למקום שנקרא נֹב, והיה מוכן לכבוש אותה. המילים וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא מספרות לנו על אותו לילה מיוחד, ליל חג הפסח, שהיה גם היום השלישי למחלתו של המלך חזקיהו. באותו לילה, מיד אחרי שהנביא ישעיהו הבטיח שה' ישמור עליהם, יצא מלאך ה' ופגע בצבא האויב. מספר הנפגעים היה מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף, והם לא היו חיילים רגילים, אלא השרים והמפקדים הכי חשובים של הצבא. המכה הייתה פלאית ושקטה: הנשמה שלהם הסתלקה, אך הגוף והבגדים שלהם נשארו שלמים לגמרי.
כאשר כתוב וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, הכוונה היא למלך אשור סנחריב ולקבוצה קטנה של ניצולים שהתעוררו בבוקר. הם הביטו סביב וראו שכֻלָּם נפגעו. המילה הזו באה להראות שהרוב העצום של המחנה הושמד, אף על פי שמעטים נשארו בחיים. הם ראו סביבם פְּגָרִים מֵתִים. הכתוב מוסיף את המילה מתים כדי להבהיר שאין בהם רוח חיים בכלל, כי לפעמים המילה פגר יכולה לתאר גם גוף שעודנו חי. באותו לילה של פלא והצלה, בני ישראל שרו שיר תודה גדול לה'.