עם הגלייתם של רמי המעלה לבבל, הותיר שר הצבא בארץ ישראל רק את האנשים הפשוטים והעניים ביותר, במטרה שיתחזקו את התשתית החקלאית של הארץ [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].
העבודה החקלאית שהוטלה על הנשארים נחלקת לשניים: לְכֹרְמִים, שהם עובדי הכרמים, וּלְיֹגְבִים, שהם עובדי השדות. באשר למקור המילה וּלְיֹגְבִים, מציעים הפרשנים כמה כיוונים. גישה אחת קושרת את המילה לעבודת חפירה בקרקע, מלשון "גבים" שהם בורות [מצודת ציון], או מלשון "יקבים" שהם חללים החפורים באדמה [רש"י]. גישה אחרת מסבירה כי האותיות ג' ו-ק' מתחלפות, ולכן המשמעות היא "ליוקבים" כלומר פועלים הדורכים את הענבים ומזרימים את היין אל היקב [מצודת ציון]. מבחינה דקדוקית וכתיב המסורה, המילה נכתבת ללא האות יו"ד ("ולגבים"), כך שהאות הראשונה של שורש הפועל חסרה [רד"ק, מנחת שי].
לצד ההסבר הפשוט של עבודת אדמה שגרתית, מביאים הפרשנים מסורת מחז"ל המעניקה לפסוק משמעות של תעשיית יוקרה. לפי מסורת זו, הושארו בארץ בעלי מלאכה מומחים שהפיקו חומרי גלם נדירים: לְכֹרְמִים הם מלקטי צמח האפרסמון היקר באזור שבין עין גדי לרמתא, וּלְיֹגְבִים הם ציידי חלזונות התכלת שפעלו לאורך רצועת החוף, מסולמה של צור ועד חיפה [רד"ק, אברבנאל].