השלטון הבבלי מעניק יחס מועדף ויוצא דופן למלך הגולה, ומשפר את מעמדו בחצר המלכות לעומת שאר השבויים רמי הדרג. כאשר הפסוק מציין וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת, הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא שהמלך דיבר אליו דברים טובים ודברי ניחומים [רש"י, מצודת דוד].
יתרה מזו, הוא לא הסתפק רק בדיבור אלא נקט במעשה של ממש [ביאור שטיינזלץ], כאשר קבע את מושבו מֵעַל, כלומר במקום עליון וגבוה יותר [מצודת ציון]. המעמד החדש בא לידי ביטוי בכך שוַיִּתֵּן אֶת־כִּסְאוֹ מֵעַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּבָבֶל. מלכים אלו היו שליטים של מדינות שונות שנכבשו אף הן בידי נבוכדנאצר, וכסאו הוצב במקום מכובד וגבוה משל שאר המלכים שהיו עמו בבבל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].