חורבן העיר מקבל ביטוי פיזי מוחלט כאשר צבא בבל מחריב את חומות ההגנה של ירושלים מכל עבריה. הפעולה נָתְצוּ משמעותה שבירה וכיתות של החומות [מצודת ציון], והיא מבוצעת על ידי כַּשְׂדִּים, הם הבבלים [ביאור שטיינזלץ].
בסוף הפסוק מופיע הצירוף אֲשֶׁר רַב־טַבָּחִים. הפרשנים מסכימים כי חסרה כאן מילת יחס, ויש להבין את הכתוב כאילו נאמר "אשר עם רב טבחים" או "אשר את רב טבחים", כלומר החיל שהגיע יחד עם שר הצבא [מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. חיזוק להבנה זו נמצא בספר ירמיהו, שם בפסוק המקביל מופיעה במפורש המילה "את" [רד"ק]. בנוסף לכך, קיים כתב יד אחד וכן דפוס ונציה ישן שבהם המילה "את" כתובה במפורש גם בפסוקנו, אף על פי שבשאר הספרים היא אינה מופיעה [מנחת שי].