המצור על ירושלים היה אירוע מתמשך שחיקה את כוחותיהם של תושבי העיר עד לנקודת שבירה. המילים וַתָּבֹא הָעִיר בַּמָּצוֹר מציינות שהעיר עמדה סגורה ומסוגרת כאשר כוחות האויב מקיפים אותה מכל עבר [מצודת דוד]. מצב זה נמשך ברציפות במשך שנתיים תמימות, עַד עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה, כלומר עד השנה האחת עשרה [ביאור שטיינזלץ] לשלטונו של צדקיהו [אברבנאל].
התארכות המצור הובילה לרעב כבד בתוך העיר. חולשת המגינים מפאת הרעב הייתה כה גדולה, עד שכאשר הבקיעו הכשדים את החומה, תושבי העיר כלל לא יכלו להתנגד או למחות בידם. ייתכן אף שבשל משכו הרב של המצור, נבוכדנאצר מלך בבל לא נשאר בעצמו בחזית בירושלים, אלא עבר לעיר רבלה והותיר את צבאו, בהנהגת נבוזראדן, להמשיך ולהחזיק את העיר במצור עד להבקעתה [אברבנאל].