עם חורבן המקדש, נלקחו לגלות כלי הנחושת המעשיים ששימשו לעבודה השוטפת בקודש. הפרשנים מסכימים על ביאור שמות הכלים השונים שנבזזו: הסירות הן קדרות וסירים. היעים הם מגרפות ומטאטאים שנועדו לגרוף ולפנות את הדשן. המזמרות הם כלי זמר (לגבי מילה זו קיימים הבדלי נוסח במסורת הניקוד, הנוגעים להטעמת האות ה"א ולדגש באות מ"ם [מנחת שי]). הכפות הן בזיכים [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
הצירוף אשר ישרתו בם בא ללמד כי לא מדובר בסתם כלים, אלא בכלים ייעודיים שנעשו במיוחד כדי לעבוד ולשרת בהם בתוך בית המקדש [מצודת דוד].