בשעת חורבן ירושלים, בירר רב הטבחים הבבלי מתוך השבויים קבוצה נבחרת של מנהיגים ונושאי משרות בכירות בבית המקדש. לכידתם של אישים אלו לא הייתה מקרית, שכן הם נחשבו לחלק מההנהגה הבכירה שייעצה למלך וניהלה את ענייני המדינה והמלחמה, ומשום כך נלקחו במיוחד אל מלך בבל [אברבנאל].
הפרשנים מסכימים פה אחד על זהותם של שני האישים הראשונים המוזכרים: כהן הראש הוא הכהן הגדול העומד בראש כלל הכהנים, וכהן משנה הוא סגנו של הכהן הגדול והשני לו במעלה.
לגבי תפקידם של שומרי הסף, קיימים מספר דגשים. פירוש המילה "סף" הוא מזוזת השער, ולכן יש המזהים אותם באופן ישיר כשוערי המקדש [מצודת ציון]. עם זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בפקידים בעלי מעמד גבוה ואחריות רבה. בעוד שיש המסבירים כי היו אלו שומרי בית המקדש באופן כללי [רלב"ג], אחרים ממקדים את תפקידם כאחראים על שמירת כלי המקדש היקרים [רד"ק, אברבנאל], או כפקידים בכירים שהחזיקו בידם את מפתחות הלשכות ואוצרות הבית [ביאור שטיינזלץ].