רגעי הבריחה האחרונים של מלך יהודה מסתיימים בלכידתו הדרמטית בידי צבא האויב ובנטישתו על ידי שומריו. על פי מסורת חז"ל, המלך ניסה להימלט דרך מערה שהובילה עד לערבות יריחו. באותו זמן, נזדמן צבי שהתרוצץ על גג המערה. חיילי הכשדים רדפו אחרי הצבי, וכאשר הגיעו לפתח המערה, נתקלו במלך בדיוק כשיצא ממנה וכך תפסו אותו [מצודת דוד, חומת אנך].
המילים וכל חילו מתייחסות ליחידה הצבאית שליוותה את המלך. יחידה זו הייתה קלת תנועה ומהירה יותר מהמלך ומבני משפחתו [ביאור שטיינזלץ]. ברגע שהכשדים מצאו את המלך, חייליו נפצו, כלומר התפזרו לכל עבר [מצודת ציון] ועזבו אותו לבדו [ביאור שטיינזלץ].
מבחינת מסורת כתיבת הטקסט, המילה אחר נכתבת בצורה זו ולא "אחרי". כמו כן, המילה ירחו נכתבת חסרה, ללא האות יו"ד לפני האות חי"ת, וכך היא מופיעה בעקביות לאורך המקרא כולו [מנחת שי].