סופו הטראגי של היישוב היהודי בארץ ישראל לאחר חורבן הבית הראשון נחתם בבריחה המונית מתוך בהלה. שארית העם שנותרה בארץ, מִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל יחד עם שרי הצבא, עזבו את מקומם ונמלטו למצרים.
המניע לבריחה זו היה כִּי יָרְאוּ מִפְּנֵי כַשְׂדִּים. הפרשנים מסכימים כי פחד זה נבע ישירות מרציחתו של גדליה, אשר מונה על ידי מלך בבל להנהיג ולפקח על שארית הגולה. העם חשש מאוד מנקמתם של הכשדים, מתוך דאגה שהבבלים יחשדו כי העם כולו היה שותף לעצה ולמעשה הרצח של גדליה ושל החיילים הכשדים ששהו עמו.
למרות שירמיהו הנביא ניסה לחזק את רוחם, קרא להם להישאר בארץ והבטיח כי אל להם להתיירא מהכשדים, העם סירב לשמוע בקולו. בבריחתם למצרים, הם אף כפו על ירמיהו להצטרף אליהם ולקחו אותו עמם לגלות בעל כורחו.