האם קרה לכם פעם שפחדתם כל כך עד שרציתם פשוט לעזוב הכל ולברוח למקום אחר? זה בדיוק מה שהרגישו היהודים שנשארו בארץ ישראל אחרי חורבן הבית הראשון. באותם ימים, מלך בבל מינה את גדליה להיות המנהיג של האנשים המעטים שעוד נשארו בארץ. אבל אז קרה אסון וגדליה נרצח, והעם נכנס לבהלה גדולה. כולם, מִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל, כלומר מהילדים הצעירים ביותר ועד המבוגרים, יחד עם שרי הצבא, עזבו את בתיהם וברחו למצרים. הסיבה לבריחה הפתאומית הזו הייתה כִּי יָרְאוּ מִפְּנֵי כַשְׂדִּים. הם פחדו מאוד מהכשדים, שהם הבבלים, וחששו שהם יחשבו שכל העם היה שותף לרצח של גדליה ושל החיילים הבבלים שהיו איתו, ויבואו לנקום בהם. ירמיהו הנביא ניסה מאוד לעודד אותם, ביקש מהם להישאר בארץ והבטיח להם שאין להם ממה לפחד. למרות זאת, העם היה כל כך מבוהל שהוא סירב להקשיב. הם ברחו למצרים, ואפילו הכריחו את ירמיהו הנביא להצטרף אליהם ולקחו אותו איתם למרות שהוא ממש לא רצה בכך.
מלכים ב, פרק כ״ה, פסוק כ״ו
וַיָּקֻ֨מוּ כׇל־הָעָ֜ם מִקָּטֹ֤ן וְעַד־גָּדוֹל֙ וְשָׂרֵ֣י הַחֲיָלִ֔ים וַיָּבֹ֖אוּ מִצְרָ֑יִם כִּ֥י יָֽרְא֖וּ מִפְּנֵ֥י כַשְׂדִּֽים׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.