לאחר החורבן ופיזור הכוחות הלוחמים, עולה תקווה מחודשת להתארגנות והנהגה בארץ יהודה. שארית ההנהגה הצבאית, שהייתה פזורה ומפוחדת, שומעת על המציאות הפוליטית החדשה ומתחילה להתקבץ סביב דמות מרכזית אחת.
הפרשנים מסבירים כי שרי הַחֲיָלִים הם מפקדי צבאות העם [מצודת ציון]. שרים אלו ברחו מירושלים במהלך המלחמה מפני מלך בבל, והסתתרו במצודות, בסלעים וביערות מתוך חשש שמא הבבלים יהרגו אותם או יגלו אותם לבבל [רש"י, אברבנאל, ביאור שטיינזלץ]. יחד עמם הגיעו גם וְהָאֲנָשִׁים, כלומר החיילים ואנשי השורה שהיו תחת פיקודם והתלוו אליהם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
כאשר נודע לאותם כוחות מפוזרים כי מלך בבל הפקיד את גדליהו לנציב על הארץ, הם יצאו ממקומות המסתור שלהם ובאו אליו אל הַמִּצְפָּה. עיר זו, הנמצאת בנחלת שבט בנימין מצפון לירושלים, שימשה כמקום מושבו של גדליהו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. יש לציין כי בעוד שכאן נכתב השם "המצפה", במקומות מקבילים בספר ירמיהו מופיע לעיתים הכתיב "המצפתה" [מנחת שי].
מטרת התקבצותם של שרי הצבא סביב גדליהו הייתה יצירת כוח צבאי קטן שיתלכד סביב ההנהגה החדשה, בניסיון לשמר קיום יהודי כלשהו בארץ ישראל לאחר החורבן [ביאור שטיינזלץ]. הכתוב מפרט את שמותיהם של ראשי הכוחות המרכזיים שהגיעו אל גדליהו, וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן־תַּנְחֻמֶת הַנְּטֹפָתִי וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶּן־הַמַּעֲכָתִי, אשר באו כולם, הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם, יחד עם פקודיהם [מצודת דוד].