תיאור חורבנם של ירושלים ובית המקדש מתחיל כאן, בעקבות המרד של צדקיהו מלך יהודה במלך בבל [אברבנאל]. הציון הכרונולוגי בִּשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ מתייחס לשנת תשע למלכותו של צדקיהו, תקופה המקבילה לשנת שבע עשרה למלכות נבוכדנאצר [רד"ק, אברבנאל]. התאריך המדויק המופיע בפסוק, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, הוא למעשה צום עשרה בטבת [ביאור שטיינזלץ]. באשר למילה בִּשְׁנַת, לאורך הדורות היו מסורות שונות בחלק מכתבי היד (כגון הגרסה "בשנה"), אך הנוסח המקובל בידינו כיום הוא המדויק והאמין ביותר, ואין לשנותו [מנחת שי].
הפסוק מתאר את תחילת המצור, כאשר הפועל וַיִּחַן מבטא חנייה והקמת מחנה צבאי [מצודת ציון]. אף על פי שהפסוק מציין את בואו של נבוכדנאצר, ככל הנראה המלך עצמו לא שהה בחזית הלחימה בירושלים אלא נשאר בבסיסו שברבלה, בעוד צבאו הוא זה שחנה על העיר וצר עליה [ביאור שטיינזלץ].
פעולתו המרכזית של צבא בבל מתוארת במילים וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק. הפרשנים מסכימים כי ה"דייק" הוא מבנה מוגבה, חומת ביניים או מגדל שנבנה מול העיר כדי לסייע בכיבושה [מצודת דוד, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. מדובר היה במגדלים גדולים העשויים מעץ [רד"ק, אברבנאל], אשר תורגמו למסורת הארמית כמונח המבטא מחנה מצור [רש"י].
מטרת בניית הדייק נבעה מחוסר יכולתם של הבבלים להבקיע את חומות ירושלים מיד עם תחילת המערכה. המבנה המוגבה אפשר להם להדק את טבעת החנק סביב העיר, למנוע הכנסת אספקה מן החוץ, לירות מלמעלה אל תוך העיר, ולהקים מתקנים המיועדים להריסת החומות [ביאור שטיינזלץ]. התוספת של המילה סָבִיב מלמדת שלא היה מדובר במגדל בודד, אלא במערך מצור אדיר ממדים. למעשה, הדייק הקיף את ירושלים כולה, עד שנראה היה כאילו נבנתה סביבה עיר שלמה מעץ שנועדה להילחם בה [אברבנאל].