תארו לעצמכם שאתם נמצאים בתוך עיר המוקפת בחומה חזקה, ופתאום מגיע צבא ענק ובונה סביבה חומת עץ גבוהה כדי שלא תוכלו לצאת או להכניס אוכל. זה בדיוק מה שקרה לירושלים כאשר צדקיהו מלך יהודה החליט למרוד במלך בבל. כאן מתחיל התיאור העצוב של חורבן ירושלים. הזמן שבו זה קרה היה בִּשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ, כלומר השנה התשיעית למלכותו של צדקיהו, בתאריך בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, שזהו בעצם צום עשרה בטבת שאנחנו מכירים היום.
צבא בבל הגיע אל העיר, והמילה וַיִּחַן מסבירה שהם הקימו שם מחנה צבאי גדול. מעניין לדעת שמלך בבל עצמו נשאר רחוק בבסיס שלו, ושלח את הצבא שלו להילחם בעיר. מכיוון שהבבלים לא הצליחו לפרוץ את חומות ירושלים מיד, הם מצאו פתרון מיוחד, וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק. הדייק הוא בעצם מגדלים גדולים עשויים מעץ. המגדלים הגבוהים האלו עזרו לחיילים לירות מלמעלה אל תוך העיר ולעצור כל אספקה שהייתה אמורה להיכנס לירושלים. המילה סָבִיב מגלה לנו שזה לא היה רק מגדל אחד קטן, אלא מערך עצום. הצבא בנה את מגדלי העץ האלו מסביב לכל ירושלים, עד שזה נראה כאילו ממש בנו עיר שלמה של עץ שמקיפה את ירושלים כדי להילחם בה.