לאחר תיאור לקיחת השבויים מבית המקדש בפסוקים הקודמים, הכתוב עובר לתאר את לקיחת ההנהגה הצבאית והמדינית וּמִן־הָעִיר עצמה [רד"ק]. מפקד הכוחות מתואר בתור סָרִיס אֶחָד, תואר שמתפרש כשר ונושא משרה רמה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], או כסריס ממש [רד"ק]. שר זה היה פָקִיד, כלומר ממונה ומופקד על אנשי המלחמה [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
יחד עמו נלקחו וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי־הַמֶּלֶךְ, אלו הם האנשים הנכבדים והיועצים שיושבים תמיד בקרבת המלך [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הכתוב מדגיש כי הם אלו אֲשֶׁר נִמְצְאוּ בָעִיר, שכן בניגוד לשרים אחרים שברחו, הם נותרו בה [מצודת דוד]. בספר ירמיהו, בתיאור המקביל של אירוע זה, מוזכרים שבעה אנשים ולא חמישה. הפרשנים מציעים מספר הסברים להבדל זה: יש המפרשים כי השניים הנוספים היו פחות חשובים במעמדם מתוך הקבוצה, ולכן לא נספרו כאן [רד"ק, מצודת דוד]. גישה אחרת מסבירה זאת מבחינה כרונולוגית, לפיה תחילה מצאו חמישה אנשים ורק לאחר מכן מצאו עוד שניים [מלבי"ם]. על פי מסורת חז"ל, הפער של שני האנשים בא לרמז על שני סופרי הדיינים [רד"ק].
שבוי נוסף הוא הַסֹּפֵר שַׂר הַצָּבָא, אשר הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא לסופר של שר הצבא [רלב"ג, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. תפקידו מוגדר במילה הַמַּצְבִּא, שמשמעותה היא שהוא זה שהיה מגייס ומוציא את העם למלחמה, מאחר שהיה מנהל את הרישומים המדויקים ויודע את המכסה של כמה חיילים כל עיר מחויבת לספק לצבא [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, רלב"ג].
בנוסף נלקחו וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵעַם הָאָרֶץ, כאשר הכוונה אינה לאנשים פשוטים אלא לאנשים חשובים ומכובדים, ואולי אף לחברי הסנהדרין הגדולה [ביאור שטיינזלץ], אשר נתפסו משום שגם הם נותרו בעיר ולא ברחו [מצודת דוד].