יצא לכם פעם לחשוב כמה כוח וגבורה צריך כדי להגן על הבית שלכם מפני צבא עצום? למרות שחומת ירושלים נפרצה כבר חודש קודם לכן, הלוחמים היהודים לא ויתרו. הם עמדו בגבורה ונלחמו במשך חודש שלם, ורק כשהרעב החליש אותם לגמרי, הצליחו הבבלים להיכנס אל תוך העיר. יחד עם הצבא הגיע נבוזראדן, שהיה רב טבחים, כלומר השר הממונה מטעם מלך בבל להעניש את המורדים.
הבבלים נכנסו לתוך בית המקדש בשבעה בחודש אב. במשך שלושה ימים הם נשארו שם וקלקלו את המקום, ורק ביום התשיעי, קרוב לזמן שבו יורדת החשיכה, הם הציתו את האש. המקדש המשיך לבעור גם לאורך כל היום העשירי. חכמים קבעו שאנחנו צמים בתשעה באב, כי זה היום שבו התחילה האש וזו תחילת הצרה. למרות העצב הגדול, יש כאן גם סוג של נחמה: ה' כעס, אבל במקום לפגוע בעם ישראל ולהשמיד אותם, הוא נתן לאש לכלות רק את העצים והאבנים של הבניין. האירוע העצוב הזה קרה בשנה התשע עשרה למלכותו של נבוכדנאצר מלך בבל, שהיא השנה השמונה עשרה מאז שהוא כבש לראשונה את מלך יהודה.