בסוף ימיו מסכם דוד את זהותו, פועלו ומורשתו באמירה ודיבור המכונים נְאֻם. אלו הם דבריו הָאַחֲרֹנִים משום שלאחר מכן פסקה ממנו רוח הקודש או שרק אז בחר לפרסמם, והם מהווים נבואה על העתיד, שיר הודאה לה' או חתימה לספר תהילים. הכתוב מציג את עברו הצנוע כדָוִד בֶּן יִשַׁי, רועה צאן פשוט ששמר על ענוותנותו, מול היותו הַגֶּבֶר אשר הֻקַם עָל, האיש שהורם למעלה אל כס המלוכה, כאשר תארים אלו משקפים גם את נושאי שירתו השונים כאדם פרטי וכמנהיג. לבסוף הוא מתואר כוּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל, ביטוי של עריבות ומתיקות המלמד שדוד חיבר שירים כדי שהעם ישורר אותם במקדש, או שהוא עצמו היה האדם שעליו שרו בישראל.
שמואל ב, פרק כ״ג, פסוק א׳
וְאֵ֛לֶּה דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַחֲרֹנִ֑ים נְאֻ֧ם דָּוִ֣ד בֶּן־יִשַׁ֗י וּנְאֻ֤ם הַגֶּ֙בֶר֙ הֻ֣קַם עָ֔ל מְשִׁ֙יחַ֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וּנְעִ֖ים זְמִר֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.