במעשה גבורתו השלישית התייצב בניהו לעימות חזיתי מול לוחם מצרי, המתואר בתור אִישׁ מַרְאֶה, אדם בעל ממדים פיזיים עצומים ופרצוף גדול המטיל אימה. פערי הכוחות בקרב היו בולטים, שכן בעוד המצרי אחז בידו חנית, בניהו ירד אליו חמוש בַּשָּׁבֶט בלבד, כלומר במטה עץ קטן. בכוח גבורתו הוא הצליח לחטוף, וַיִּגְזֹל, את החנית מידו של המצרי ולהרוג אותו בנשקו שלו. אף על פי שבניהו היה כוהן, הוא לא נמנע מהלחימה מתוך חשש להיטמא למת, משום שראה בהריגת אויבי ה' מעשה שאינו נושא עמו טומאה.
שמואל ב, פרק כ״ג, פסוק כ״א
וְהֽוּא־הִכָּה֩ אֶת־אִ֨ישׁ מִצְרִ֜י (אשר) [אִ֣ישׁ] מַרְאֶ֗ה וּבְיַ֤ד הַמִּצְרִי֙ חֲנִ֔ית וַיֵּ֥רֶד אֵלָ֖יו בַּשָּׁ֑בֶט וַיִּגְזֹ֤ל אֶֽת־הַחֲנִית֙ מִיַּ֣ד הַמִּצְרִ֔י וַיַּהַרְגֵ֖הוּ בַּחֲנִיתֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.