יצא לכם פעם לשמוע על יחידה מובחרת שרק המפקדים הכי טובים והכי אמיצים מתקבלים אליה? בצבא של דוד המלך הייתה קבוצת עילית כזו בדיוק, והיא נקראה בַּשְּׁלֹשִׁים. הלוחמים האלה לא היו שומרי הראש האישיים של המלך, אלא מפקדים בכירים שהנהיגו מאות ואלפי חיילים. הם היו אנשים מיוחדים מאוד, שרוח וחכמת ה' נחה עליהם.
הראשון שמופיע ברשימה המכובדת הזו הוא עֲשָׂהאֵל אֲחִי יוֹאָב. הסיבה שהוא מופיע ראשון היא שהרשימה מסודרת לפי החשיבות והגדולה של כל לוחם, ועשהאל נחשב לבכיר ולחשוב מכולם. למרות שהיה כל כך חשוב, הוא עדיין היה חלק מאותה קבוצה מיוחדת של מפקדים.
הגיבור השני שמוזכר מיד אחריו הוא אֶלְחָנָן בֶּן דֹּדוֹ, שהגיע מהעיר בֵּית לָחֶם.
אולי תשאלו את עצמכם, אם לקבוצה קוראים "השלושים", למה בסוף הרשימה כתוב שהיו בסך הכל שלושים ושבעה גיבורים? התשובה פשוטה. כדי להגיע למספר הזה, מחברים את שלושים המפקדים שברשימה שלנו, מוסיפים אליהם עוד שישה גיבורים מיוחדים שהוזכרו קודם לכן, ומצרפים גם את יואב, שהיה שר הצבא והמפקד העליון של כולם. כך מגיעים בדיוק לשלושים ושבעה גיבורים אמיצים.