התיישבותו הגיאוגרפית של שבט גד בעבר הירדן המזרחי התאפיינה בקרבה לשבטים השכנים ובהתרחבות אל שטחים מוגדרים. המילה לְנֶגְדָּם מציינת כי בני גד התיישבו בסמוך, בשווה או לעומת בני שבט ראובן [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. אזור התיישבות זה מוקם מצפון לגבול ראובן [ביאור שטיינזלץ], תוך שבני גד מתפשטים מחוץ לגבולם אל עבר המזרח [מלבי"ם].
אשר לציון כי הם ישבו בְּאֶרֶץ הַבָּשָׁן, עולה קושי מול הכתובים בתורה, שם נאמר במפורש כי משה נתן את "כל הבשן" לחצי שבט מנשה. כדי ליישב זאת, מוסבר כי בני גד לא ישבו בכל אזור הבשן, אלא רק בחלק ממנו, בשטח המגיע עַד־סַלְכָה [רד"ק]. האמירה בתורה לפיה מנשה קיבל את "כל הבשן" מתייחסת רק לשטחים שהיו תחת ממלכת עוג מלך הבשן וחבל הארגוב; אולם היו אזורים נוספים בבשן שנשלטו על ידי האמורי, והם אלו שניתנו לשבט גד [רד"ק]. מנגד, יש מי שמסביר כי השטח בבשן עד סלכה היה למעשה חלק מנחלת מנשה, שניתן לבני גד [מלבי"ם].