רישום תולדותיהם של שבטי עבר הירדן ומפקד צבאם ממוקמים על ציר הזמן ההיסטורי, תוך ציון תקופת שלטונם של שני מלכים שונים. המילה הִתְיַחְשׂוּ מבטאת את הפעולה שבה חקרו השבטים וקבעו את סדר תולדותיהם וייחוסם המשפחתי [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. פעולה זו לא נועדה רק לשם רישום היסטורי גרידא, אלא היוותה מפקד צבאי שבו התארגנו המשפחות ובתי האב לקראת יציאה למלחמה נגד ההגראים [רד"ק], או לשם סידור מחנות הצבא לאחר ששבו לנחלתם [מלבי"ם].
הרקע למפקד זה נעוץ בתקופה של שקט יחסי. ירבעם השני הרחיב את גבולות ישראל, הדף את הארמים ששלטו באזור, והשיב לשבטי ראובן וגד את נחלותיהם בעבר הירדן, מה שאפשר להם להתפנות ולסדר את רשימות היוחסין [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
ציון שמם של שני המלכים יחד מעורר קושי כרונולוגי, שכן יותם מלך יהודה וירבעם מלך ישראל לא שלטו באותה העת, וירבעם מת שנים רבות לפני שיותם עלה לשלטון רשמי. כדי ליישב פער זה, מסבירים חלק מן הפרשנים שיותם למעשה שימש כשופט ומנהיג בפועל עוד בחיי אביו, המלך עוזיהו, לאחר שזה לקה בצרעת, וכך נוצרה חפיפה מסוימת בזמניהם [מצודת דוד, רד"ק].
לעומת זאת, יש המפרשים כי הכתוב אינו מתאר אירוע אחד רציף, אלא שתי פקידות נפרדות שהתרחשו בזמנים שונים: האחת בימי ירבעם והשנייה בימי יותם [רד"ק, מלבי"ם]. לפי גישה זו, בימי ירבעם ממלכת יהודה הייתה כפופה לממלכת ישראל ולכן התקופה הכללית נקראה על שמו. הסדר החברתי והצבאי שנקבע באותה עת נמשך והתקיים עד לימי יותם, סמוך לזמן שבו גלו השבטים על ידי מלך אשור וייחוסם נפסק [מלבי"ם].
אזכורו של ירבעם, מלך ממלכת ישראל הצפונית, בשורה אחת עם מלכי יהודה אינו מקרי. כבוד זה נפל בחלקו בזכות כך שסירב לקבל לשון הרע על הנביא עמוס. עובדה זו עומדת בניגוד בולט למלכות בית דוד, שנקרעה ונחלקה היסטורית דווקא בעוון קבלת לשון הרע [חומת אנך].