הניצחון הצבאי המובהק וההשתלטות ארוכת השנים על נחלות האויב מוסברים באמצעות ההתערבות האלוהית בקרב.
הפרשנים מתייחסים לשאלה כיצד הצליח כוח ישראלי קטן יחסית להכניע ולקחת בשבי מספר עצום של מאה אלף איש. התשובה לכך טמונה במילים כִּי־חֲלָלִים רַבִּים נָפָלוּ וכן כִּי מֵהָאֱלֹהִים הַמִּלְחָמָה. מכיוון שהניצחון במלחמה הגיע מאת ה', נפלו חללים רבים מקרב האויב. מפלתו של האויב והסיוע האלוהי הטילו פחד רב על הנותרים, עד שהם מסרו את עצמם לשבי ללא התנגדות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
בעקבות הניצחון, בני ישראל וַיֵּשְׁבוּ תַחְתֵּיהֶם, כלומר התיישבו במקומם ובנחלתם של השבטים המנוצחים. למרות שבפסוקים קודמים מתואר כי בני ישראל לקחו את השלל והשבי, אין בכך סתירה; מקצת מהלוחמים נשארו להתיישב בשטח הכבוש, בעוד שאחרים חזרו לארצם המקורית יחד עם השבויים והרכוש [רד"ק].
התיישבות זו בשטחי האויב נמשכה עַד־הַגֹּלָה, תקופה ארוכה שהסתיימה רק כאשר בני ישראל הוגלו ממקומם על ידי מלך אשור [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].