התיישבות השבט התפרסה על פני שטחים נרחבים, החל מהערים המרכזיות ועד למרחבים הסובבים אותן. הנחלה שבה ישבו, בַּגִּלְעָד בַּבָּשָׁן, היא למעשה שטח שהעניקו להם בני שבט מנשה מתוך החלק שלהם [מלבי"ם]. מבחינה תחבירית, המילה בַּבָּשָׁן נכתבה ללא ו' החיבור, אך משמעותה היא "ובבשן", תופעה המוכרת מביטויים מקראיים נוספים שבהם מושמטת אות החיבור [רד"ק].
ההתיישבות לא הוגבלה רק לערים הגדולות, אלא התרחבה גם אל בְּנֹתֶיהָ, שהם הכפרים הקטנים והסמוכים לעיר, ואל מִגְרְשֵׁי אזור השרון. מונח זה מתאר את הבתים הממוקמים מחוץ לחומות העיר, אשר נראים מבחינה ויזואלית כאילו "נגרשו" מתוכה [מצודת ציון]. אזורים אלו משקפים את הרחבת הגבול של בני השבט החוצה אל עבר השרון [מלבי"ם].
התפשטות טריטוריאלית זו הגיעה עַל־תּוֹצְאוֹתָם. המילה עַל משמשת כאן במשמעות של "עד", ומלמדת שהם התיישבו ממש עד קצות הגבולות של אותם אזורים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הגעה זו עד לקצוות מתייחסת לשטחים החדשים והחיצוניים שנוספו לנחלתם, לאחר שכבשו אותם מידי ההגריאים [מלבי"ם].