מעמדו של הבכור נושא בחובו זכויות מיוחדות, הן מבחינה חומרית והן מבחינת המנהיגות והייחוס. עם זאת, ההיסטוריה המשפחתית של בני יעקב מציגה מציאות מורכבת שבה הזכויות הללו פוצלו עקב מעשיו של הבכור הטבעי.
הפרשנים מסבירים כי המילים כִּי הוּא הַבְּכוֹר באות להדגיש שמבחינת סדר התולדות, ראובן אכן נולד ראשון. משום כך, מן הראוי היה שספר דברי הימים יפתח את רשימות היוחסין בו, והוא זה שהיה אמור לזכות הן במשפט הבכורה והן במלכות [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם]. אולם, זכות זו נלקחה ממנו בגלל חטאו, המרומז במילים וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו. המילה וּבְחַלְּלוֹ מבטאת ביזיון וזלזול [מצודת ציון]. באשר למהות החטא, יש המפרשים זאת כפשוטו, שראובן שכב עם בלהה פילגש אביו [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ], ויש המסבירים שראובן בלבל והפך את יְצוּעֵי אביו, כלומר את מצעי המיטה, כדי למנוע מיעקב להיות עם בלהה [מצודת דוד].
בעקבות מעשה זה, הועברה הבכורה ליוסף, שהיה בנו האהוב והחביב של יעקב [רד"ק]. רוב הפרשנים מסכימים כי משמעות העברת הבכורה ליוסף היא מעשית וכלכלית בעיקרה: יוסף זכה לקבל פי שניים בירושת נחלת הארץ, וכתוצאה מכך בניו התפצלו לשני שבטים נפרדים, אפרים ומנשה [מצודת דוד, רלב"ג, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
עם זאת, הכתוב מסייג את העברת הבכורה במילים וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהסתייגות זו מכוונת כלפי יוסף. כלומר, יוסף קיבל אמנם את החלק החומרי של הבכורה, אך הוא אינו נחשב לבכור מבחינת הייחוס המשפחתי, שכן הוא נותר בין קטני הבנים, וראובן הוא שנשאר הבכור מבחינת סדר הלידה [רלב"ג, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. יתרה מכך, יוסף לא זכה במלכות שהייתה ראויה לבכור [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. אף על פי שקיימת דעה מדרשית שלפיה ראובן הוא זה שאיבד את ייחוסו כבכור לטובת יוסף, הפירוש המקובל הוא שהייחוס נותר אצל ראובן [מנחת שי, מלבי"ם]. בניגוד למצופה, אובדן הבכורה של ראובן לא הוביל להעברת המלוכה ליוסף אלא ליהודה, שכן יהודה היה הראוי ביותר להנהגה מצד עצמו, ללא קשר לחטאו של ראובן [רש"י].