תארו לעצמכם מה זה להיות האח הכי גדול במשפחה של שנים עשר אחים. בדרך כלל, האח הבכור מקבל זכויות מיוחדות, כמו מנהיגות וחלק גדול יותר בירושה. המילים כִּי הוּא הַבְּכוֹר מזכירות לנו שראובן אכן נולד ראשון, ולכן הוא היה אמור לקבל את כל הזכויות האלה וגם להיות המלך.
אבל ראובן איבד את המתנה החשובה הזו בגלל מעשה שעשה. הכתוב אומר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו, והמילה וּבְחַלְּלוֹ פירושה זלזול. ראובן לא נהג בכבוד כשהוא בלבל והזיז את מצעי המיטה של יעקב אביו. בגלל המעשה הזה, זכות הבכורה הועברה ליוסף, הבן האהוב. יוסף קיבל את החלק המעשי של הבכורה, כלומר פי שניים בנחלת הארץ, ולכן הילדים שלו הפכו לשני שבטים נפרדים, אפרים ומנשה.
למרות זאת, המילים וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה מסבירות שיוסף לא נחשב לבכור ברשימת המשפחה, כי אחרי הכול הוא נשאר אחד האחים הקטנים, וראובן נשאר הראשון שנולד. ומה עם המלכות? היא לא עברה ליוסף, אלא ליהודה, שהיה האח הכי מתאים וראוי להיות מנהיג בזכות עצמו.