הפסוק מפרט את שלל המלחמה העצום שנלקח מאותם שבטים ערבים. ההצלחה הכבירה במערכה, שבאה לידי ביטוי בכמות האדירה של השלל והשבויים, נבעה מהתערבות אלוהית, שכן ה׳ ראה בעוניו של עמו ועל כן המלחמה הייתה מאיתו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
המילה וַיִּשְׁבּוּ משמעותה לקיחה בשבי [מצודת ציון]. בתיאור השלל, הפסוק נוקט במבנה של כלל ופרט: תחילה הוא מציין באופן כללי שלקחו את מִקְנֵיהֶם, ומיד לאחר מכן חוזר ומפרט במדויק את סוגי הבהמות והכמויות העצומות שנשבו, כגון גמלים, צאן וחמורים [מצודת דוד].
בעקבות ניצחון מוחץ זה, התיישבו בני ישראל בשטחיהם של המנוצחים. הם נאחזו בחבל ארץ זה והמשיכו להתייחס על צבאותם שם עד ימי יותם, אז הוגלו ממקומם על ידי מלך אשור [מלבי"ם].