רשימת היוחסין מתווה את השתלשלות משפחת הכהונה מאלעזר בן אהרן והלאה, ומבססת את שרשרת הדורות שתימשך עד לימי חורבן בית ראשון וגלות בבל. ציון שמותיהם של אישים אלו מהווה תיעוד של קורות השושלת, המגשרת בין דור המדבר לדורות המאוחרים של ימי המלוכה.
באשר למהותה של רשימה זו, קיימת נטייה בקרב מפרשים שונים לראות בה רשימה של כל הכהנים הגדולים ששירתו בקודש. עם זאת, גישה זו מעוררת קשיים בסדר הזמנים [מלבי"ם]. עיון בחיבורים קדומים, כדוגמת סדר עולם וספר יוסיפון, המונים שמונה עשר כהנים גדולים מימי צדוק ועד החורבן, מעלה כי רוב האישים הנזכרים ברשימה שלפנינו כלל לא שימשו בתפקיד זה. מכאן עולה כי מטרת הכתוב אינה למנות כהנים גדולים, אלא להציג סדר דורות יוחסין רציף בלבד, המגיע עד ליהוצדק שהלך בגולה עם צדקיהו.
כדי ליישב את הפערים, יש להבחין בין שני תפקידים שונים בהנהגת המקדש: ה"כהן הגדול" לעומת "כהן הראש" [מלבי"ם]. כהן הראש היה ממונה על ענייני הבית וניהולו, אך לא בהכרח נשא בתואר כהן גדול. לעיתים אדם שימש ככהן הראש בלבד, כפי שהיה בימי עוזיהו וחזקיהו, ולעיתים נדירות נשא אדם בשני התפקידים גם יחד או שעבר מתפקיד אחד למשנהו. הבחנה זו מסבירה מדוע אישים מסוימים מהשושלת פעלו במקדש, אף על פי שלא היו כהנים גדולים.
מבחינת נוסח הכתוב, לגבי המילים אֶת־פִּינְחָס פִּינְחָס, נמצא בכתב יד אחד נוסח שבו מופיעה ו"ו החיבור לפני השם השני, אך מדובר בגרסה משובשת שאין להסתמך עליה [מנחת שי].
לבסוף, השוואת רשימה זו לרשימת היוחסין המופיעה בספר עזרא שופכת אור על סדר כתיבת ספרי המקרא [מלבי"ם]. בספר עזרא מופיעה השתלשלות דומה מלמטה למעלה, אך היא מקוצרת ומשמיטה מספר דורות המופיעים כאן. השמטה זו מוכיחה שעזרא כתב את ספרו לאחר כתיבת ספר דברי הימים, ולכן הרשה לעצמו לקצר ולסמוך על הרשימה המלאה והמפורטת המובאת בפסוקנו ובהמשך הפרק.