התרחבות ההתיישבות של השבט נבעה מצרכים כלכליים ומרחביים, שאילצו את תושבי האזור לחרוג מגבולות נחלתם המקורית. כאשר הרכוש החקלאי גדל והמקום הפך צר מלהכיל אותו, החלה נדידה משמעותית לכיוון מזרח, אל עבר המרחבים הפתוחים של המדבר והנהר הגדול.
המילים וְלַמִּזְרָח יָשַׁב מתייחסות לשבט עצמו או לראש השבט [ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא להתיישבות מזרחית לארץ גלעד. אף על פי שנחלתם המקורית ממילא הייתה ממוקמת בעבר הירדן, בחלקה המזרחי של ארץ ישראל, הם המשיכו להתפשט משם עוד יותר מזרחה.
התפשטות זו הגיעה עַד לְבוֹא מִדְבָּרָה לְמִן הַנָּהָר פְּרָת, כלומר עד לאזור המדבר ולנהר פרת. הפרשנים מציינים כי נהר פרת מהווה את הגבול המזרחי של ארץ ישראל. עם זאת, מכיוון שבמדבר לא ניצבו בפניהם מחסומים גיאוגרפיים או מדיניים, הם יכלו להמשיך ולהתפשט הלאה אל תוך המדבר, עד לנקודה שבה נהר פרת מתקרב ביותר לארץ ישראל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הסיבה לנדידה רחבת היקף זו מפורשת במילים כִּי מִקְנֵיהֶם רָבוּ בְּאֶרֶץ גִּלְעָד. הגידול העצום בכמות הצאן והבקר גרם לכך שארץ גלעד הפכה צרה וקטנה מלהכיל אותם. הצורך בשטחי מרעה חדשים ורחבים הוא שהניע אותם להתפשט במרחב ולחפש מקומות מחיה נוספים עבור מקניהם.