רשימת היוחסין של שבט ראובן משרטטת לא רק את שרשרת הדורות, אלא גם את גבולות ההתיישבות בעבר הירדן, תוך חשיפת תמורות היסטוריות וגיאוגרפיות שעברו על האזור.
הייחוס בֶּן־שֶׁמַע בֶּן־יוֹאֵל מקשר את בלע לאישים שהוזכרו קודם לכן בפרק. יש המזהים את שמע עם שמעיה [רד"ק], ואחרים סבורים כי מדובר בשמעי, נכדו של יואל [מלבי"ם].
הקביעה כי הוּא יוֹשֵׁב בַּעֲרֹעֵר מעוררת קושי, שכן על פי הכתוב בתורה העיר ערוער נבנתה והייתה שייכת לשבט גד, ולא לשבט ראובן. הפרשנים מציעים מספר דרכים ליישב סתירה זו. גישה אחת פותרת זאת מבחינה לשונית ומרחבית, ומסבירה כי האות בי"ת משמשת כאן במקום האות מֵם, כלומר ההתיישבות של שבט ראובן החלה מערוער והלאה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. לחלופין מוסבר כי צאצאי ראובן התיישבו רק בתחום הגבולות שסביב ערוער, בעוד העיר עצמה נותרה בידי שבט גד [מצודת דוד, רד"ק].
מנגד, יש המציעים פתרון היסטורי ולפיו הכתוב מתאר מציאות מאוחרת יותר מתקופת שאול המלך. באותם ימים, בעקבות ניצחונות צבאיים על עמי האזור והתרחבות הנחלות מזרחה, ערכו שבטי עבר הירדן חלוקת שטחים מחודשת. מכיוון ששבט ראובן לא יכול היה להמשיך ולהתפשט מזרחה בשל הגבול הטבעי של נהר פרת, העביר לו שבט גד את ערוער כדי לאזן את חלוקת השטחים החדשה [מלבי"ם].
המשך תיאור הגבולות, וְעַד־נְב֖וֹ וּבַ֥עַל מְעֽוֹן, מציין את רוחב נחלתם מצפון לדרום [מצודת דוד]. מעבר לציון הגיאוגרפי, לשמות הערים הללו ישנה משמעות תרבותית. בימי קדם היה נהוג בקרב העמים המקומיים לקרוא לערים על שם האלילים שלהם, ונבו ובעל מעון היו למעשה שמות של עבודה זרה. כאשר בני ישראל כבשו את האזורים הללו, הם שינו את שמות הערים במכוון כדי לעקור את זכר האלילות מן הארץ [רש"י].