הנהגת שבט גד באזור הבשן נשענה על ארבע דמויות מרכזיות ששימשו כראשי משפחות ומנהיגים מקומיים [מצודת דוד, רד"ק]. בראש ההנהגה עמד יוֹאֵל הָרֹאשׁ, שהיה המנהיג המרכזי של השבט באותו הדור [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. יש המזהים אותו עם יואל שהוזכר בפסוקים הקודמים, ומציינים כי ממנו החלה שושלת נשיאות שעברה מדור לדור [מלבי"ם]. תחתיו בתפקיד כיהן וְשָׁפָם הַמִּשְׁנֶה, שהיה השני לו במעלה ובדרגה [מצודת ציון, מלבי"ם].
לצידם פעלו וְיַעְנַי וְשָׁפָט בַּבָּשָׁן, שהיו גם הם מנהיגים באזור זה, שאליו התפשטו בני גד מחדש באותה תקופה [מלבי"ם]. לגבי דמותו של שפט, מביאים הפרשנים מסורת מחז"ל המזהה אותו כאביו של אלישע הנביא. לפי מסורת זו, הקישור לאזור הבשן אינו מקרי, אלא בא ללמד על הקבלה סמלית: כשם שבחבל הבשן היו ששים עיר, כך עתיד היה בנו אלישע להנהיג ולפרנס את עם ישראל במשך ששים שנה [רד"ק, מלבי"ם].