מערכת היחסים המתוחה בין שבטי עבר הירדן לשכניהם הובילה לסדרת מאבקים מתמשכת. המערכה הצבאית המוזכרת כאן אינה אותה מלחמה שהתרחשה בימי שאול המוזכרת קודם לכן, אלא מלחמה מאוחרת ונוספת [מלבי"ם]. בעוד שבמלחמה הראשונה נדחקו ההגריאים ממקומם, הם ניצלו את חולשת ישראל בימי יהואחז מלך ישראל – כאשר צבא ארם הכה בהם – ושבו להתיישב באזור. רק מאוחר יותר, בימי ירבעם בן יואש, התחזקו שוב בני ישראל ויצאו למלחמה שנייה נגדם.
במערכה מחודשת זו התייצבו מול בני ישראל אומות נוספות: וִיטוּר וְנָפִישׁ וְנוֹדָב. הפרשנים מסכימים כי עמים אלו הם מצאצאיו של ישמעאל. באשר לקשר בינם לבין ההגריאים, קיימות שתי גישות. הגישה האחת מסבירה כי אומות אלו, בהיותן מבני ישמעאל, נחשבות לאחים של בני הגר, ולכן חברו והצטרפו אליהם כדי להילחם יחד נגד ישראל [מלבי"ם]. לעומת זאת, יש המפרשים כי האות וי"ו במילה וִיטוּר היא אות נוספת שאינה משמשת כו"ו החיבור, וכוונת הפסוק אינה לעמים נפרדים שחברו יחד, אלא שהם נלחמו עם ההגריאים, שהם עצמם בני הגר – יטור, נפיש ונודב [רלב"ג].