קרה לכם פעם שראיתם מישהו עושה מעשה רע, אבל מנסה לגרום לזה להיראות כאילו הוא פועל בדיוק לפי הכללים? זה בדיוק מה שעושה המלכה איזבל. היא רוצה לקחת את הכרם של נבות עבור המלך אחאב, אבל יודעת שהיא לא יכולה סתם כך לגזול אותו. למרות שהם המלך והמלכה, העם לא היה מסכים לחוסר צדק כזה. חוץ מזה, החוק אומר שמלך יכול לקחת שטח רק מאדם שמרד בו. לכן, איזבל ממציאה תוכנית ערמומית: היא מארגנת משפט שקר שייראה חוקי לגמרי.
היא פוקדת על מנהיגי העיר להביא למשפט בְּנֵי־בְלִיַּעַל. אלו הם אנשים רעים ושפלים שלא אכפת להם לשקר, כי אנשים ישרים והגונים לעולם לא היו מסכימים להעיד עדות שקר בבית משפט. היא מבקשת שהעדים האלה יעמדו נֶגְדּוֹ, כלומר ממש מול נבות, וִיעִדֻהוּ, יעידו עליו דברים שלא היו ולא נבראו.
הם צריכים להגיד שנבות עשה דבר נורא: בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ. המילה בֵּרַכְתָּ כאן היא בעצם דרך עדינה לומר את ההפך הגמור, כלומר קיללת. איזבל דורשת מהם להאשים את נבות שהוא קילל גם את ה' וגם את המלך. למה להעליל עליו שפגע בשניהם? הרי מספיק אחד מהם כדי להיענש. היא עשתה זאת כדי שהעם יכעס עליו מאוד, ירתח מזעם, ולא יחכה אפילו רגע אחד עם העונש.
בגלל שהמשפט נראה חוקי והעדים משקרים מול כולם, השופטים פוסקים את העונש הקשה שאיזבל תכננה מראש: וְהוֹצִיאֻהוּ וְסִקְלֻהוּ וְיָמֹת. כך, בעזרת שקרים שמתחפשים למשפט צדק, איזבל משיגה את מבוקשה.