תארו לעצמכם שמישהו כותב מכתב בשם שלכם, ושם עליו את החתימה שלכם כדי לעשות משהו רע. זה בדיוק מה שאיזבל עושה. היא מחליטה להשיג את הכרם של נבות בכל מחיר, ורוקמת עלילה. היא שולחת ספרים, כלומר איגרות ומכתבים. כדי שכולם יחשבו שהמלך אחאב בעצמו שלח את ההוראה, היא עושה פעולה פשוטה: וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמוֹ. היא חותמת על המכתבים בעזרת טבעת החותם של המלך, מה שנותן להם כוח שלטוני מוחלט.
את המכתבים היא לא שולחת לכל האנשים בעיר, אלא רק למנהיגים ולשופטים: אל הזקנים וְאֶל הַחֹרִים, שהם השרים והסגנים החשובים, הַיֹּשְׁבִים אֶת נָבוֹת, כלומר אותם מנהיגים שישבו יחד עם נבות במועצת העיר. למה דווקא אליהם? איזבל ידעה שאם כל העם ידע על התוכנית, הם לא יסכימו לפגוע בנבות. לכן היא בחרה בשופטים המקומיים, וסמכה עליהם שישמרו את הסוד וישתפו איתה פעולה.
איך היא יכלה לכתוב מכתב רשמי שמצווה לפגוע באדם חף מפשע? איזבל הייתה מתוחכמת. היא לא כתבה במפורש לעשות משפט שקר. במקום זאת, היא המציאה עלילה וכתבה שנבות קילל את ה' ואת המלך. המכתבים נשלחו לזקנים כדי שישפטו את נבות על הפגיעה בה', ולשרים כדי שישפטו אותו על הפגיעה במלך. כך היא דאגה שהוא ייענש בחומרה, והכרם שלו יילקח ויועבר ישר לידיים של המלך אחאב.