מלכים א, פרק כ״א, פסוק ט׳

איזבל רוקמת מזימה כדי לחרוץ את דינו של נבות באצטלה משפטית ודתית, וַתִּכְתֹּב בַּסְּפָרִים עצה אישית לביים משפט פומבי, שכן עדות ישירה של המלך נגד אדם שפגע בו תבזה את כבודו. היא מורה קִרְאוּ צוֹם, כלומר להכריז על אסיפת עם או על תענית שבה נהגו הציבור וזקני העיר להתקבץ כדי לפשפש במעשיהם. התכנסות המונית זו נועדה להכשיר את הקרקע ולאפשר לעדי שקר להעיד נגד נבות לעיני כול. הציווי וְהֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם נועד לייצר מצג שווא של אדם מכובד ואהוב רגע לפני ההאשמה הפתאומית, או לחלופין להעלותו על בימה גבוהה כפי שנהוג לעשות לנידונים למוות כדי שהקהל יראה אותם בעת המשפט.