ישעיהו, פרק י״ד, פסוק י״ט

יצא לכם פעם לחשוב מה קורה למלך אכזר מאוד, שהיה בטוח שהוא האדם הכי חזק בעולם? בדרך כלל, מלכים מקבלים כבוד גדול גם אחרי שהם מתים, וקוברים אותם בקברים מפוארים. אבל הנבואה הזו מספרת על נבוכדנצר מלך בבל, שהסוף שלו היה הפוך לגמרי. המפרשים מסבירים שפעם אחת נבוכדנצר השתגע וחי כמו חיה במשך שבע שנים, ובזמן הזה הבן שלו מלך במקומו. כשהוא חזר לעצמו, הוא כלא את הבן שלו בבית סוהר. אחרי שנבוכדנצר מת באמת, העם רצה שהבן שלו יחזור להיות מלך, אבל הבן פחד מאוד. הוא חשש שאולי אבא שלו עדיין חי ויחזור להעניש אותו. כדי להוכיח לבן שהמלך באמת מת, ההמונים הוציאו את נבוכדנצר מהקבר שלו. לכן כתוב וְאַתָּה הׇשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ, כי הוא הורחק מהקבר המלכותי והמכובד שהכינו לו. הוא מתואר כמו כְּנֵצֶר נִתְעָב, שזה כמו ענף גרוע שאיכר עוקר מהאדמה וזורק רחוק כי אף אחד לא רוצה אותו. המלך נראה עכשיו לְבוּשׁ הֲרֻגִים, כלומר לבוש בבגדים קרועים של חיילים שנפלו בקרב, והם נקראים מְטֹעֲנֵי חָרֶב, אנשים שנפגעו מחרבות במלחמה. במקום לנוח בארמון, הוא מושלך יחד איתם אל המעמקים החשוכים, יוֹרְדֵי אֶל אַבְנֵי בוֹר, לתוך בור עמוק של אבנים. בסופו של דבר, אותו מלך גאה נשאר כְּפֶגֶר מוּבָס, שזה אומר שהוא נזרק בחוסר כבוד ורומסים אותו כמו בוץ ברחוב.