ישעיהו, פרק י״ד, פסוק י״ז

תארו לעצמכם שאתם מסתכלים על שליט חזק מאוד שהיה מציק לכולם, ופתאום הוא מאבד את כל הכוח שלו. האנשים שעומדים מסביב ומסתכלים על המלך הזה, פשוט לא מצליחים להאמין שמי שעשה כל כך הרבה נזק הגיע למצב כל כך חלש. הם נזכרים איך הוא פגע בתֵּבֵל, כלומר בארץ שבה אנשים חיים וגרים, והפך את המקומות השוקקים והמלאים באדם לשממה ריקה, ממש כמו מדבר. המלך הזה גם וְעָרָיו הָרָס, הוא החריב את הערים של אותה תבל. ההתנהגות הקשה שלו בלטה גם ביחס שלו לאנשים שתפס ושבה. נאמר עליו אֲסִירָיו לֹא־פָתַח בָּיְתָה, כלומר, הוא מעולם לא שחרר את האסירים שלו כדי שיוכלו לחזור למשפחות שלהם. האות ה"א בסוף המילה בָּיְתָה משמעותה היא כמו האות למ"ד, ולכן הכוונה היא שהוא לא נתן להם לשוב לביתם.