ישעיהו, פרק י״ד, פסוק כ״ג

מפלתה של האימפריה הבבלית מתוארת כחורבן מוחלט ובלתי הפיך. העיר שהייתה מרכז כוח עולמי ושוקק חיים, עתידה להפוך לשממה נצחית, ריקה מאדם ונטושה.

ההכרזה וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִפֹּד וְאַגְמֵי מָיִם ממחישה כיצד שטחה של בבל יעבור בירושה לידי חיות הבר, ויהפוך לאזור של ביצות והיקוות מים, כדרכם של מקומות חרבים ושקועים [מצודת דוד, אברבנאל, שטיינזלץ]. באשר לזיהוי הקִפֹּד, קיימת מחלוקת בין המפרשים. גישה אחת מזהה אותו כחיה קוצנית המצויה לרוב בקרבת מים, בדומה לקיפוד המוכר לנו [רש"י, רד"ק, אברבנאל]. לעומת זאת, גישה אחרת סבורה כי מדובר במין של עוף מדברי או לילי, שכן במקומות אחרים במקרא מופיע הקיפוד ברשימה אחת עם עופות [מצודת ציון, שטיינזלץ, שד"ל]. זווית שונה לחלוטין מציעה כי המילה אינה מתארת בהכרח בעל חיים מסוים, אלא נגזרת מלשון קפידה וקיצוץ, כדי לרמז על קיצור החיים וההכחדה של העיר [אבן עזרא].

המשך התיאור, וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד, מציג פועל נדיר שאינו מופיע במקומות אחרים במקרא. הפרשנים מסכימים כי מדובר בפעולת הניקוי והכיבוד באמצעות מטאטא או יעה, שנועדו לסלק פסולת [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, אבן עזרא]. משמעותה של מילה ייחודית זו התבררה לחכמי התלמוד רק כאשר שמעו את שפחתו של רבי יהודה הנשיא, שהקפידה על דיבור בעברית צחה, משתמשת בה כדי לבקש שיטאטאו וינקו את הבית [רש"י, רד"ק, שד"ל].

פעולת הטאטוא כאן אינה נועדה לנקות ולטהר את בבל, אלא משמשת כדימוי להשמדה יסודית. ה' יעביר מטאטא של פורענות על העיר, וכשם שרצפת הבית נותרת חלקה ונקייה לחלוטין לאחר הטאטוא, כך תתרוקן בבל מכל תושביה, רכושה וכבודה, עד שלא יישאר ממנה מאומה [מצודת דוד, רד"ק, שד"ל]. יש המוסיפים כי ההשמדה תהפוך את המקום לבוץ ורפש שלא ניתן יהיה כלל לדרוך בו [אברבנאל].

התגשמותה המדויקת של נבואה זו, בהפיכתה של בבל המעטירה לעיי חורבות שוממים וביצות המאוכלסות בחיות בר בלבד וללא יכולת להשתקם לעולם, מהווה הוכחה היסטורית חזקה לאמיתותה של הנבואה ולכך שדבר ה' קם לעולם [שד"ל].