גורלו של עריץ אכזר מוצג כאן כהיפוך מוחלט של הכבוד וההדר השמורים למלכים לאחר מותם. במקום מנוחה שלווה בקבר מפואר, מיועדת לאותו שליט השפלה עמוקה, והוא מושלך בביזיון כאחרון פשוטי העם.
הפרשנים מסכימים כי נבואה זו מכוונת כלפי נבוכדנצר מלך בבל. רובם [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, אבן עזרא, חומת אנך] מסבירים את הרקע ההיסטורי על פי מסורת חז"ל: כאשר נטרפה דעתו של נבוכדנצר והוא חי כחיה במשך שבע שנים, מלך תחתיו בנו, אוויל מרודך. כשחזר נבוכדנצר לעצמו, הוא כלא את בנו בבית האסורים. לאחר מותו הסופי של נבוכדנצר, ביקש העם להמליך את אוויל מרודך שוב, אך זה סירב מתוך פחד שאביו עדיין חי וישוב להורגו. כדי להוכיח את מותו, הוציאו וגררו ההמונים את גופת נבוכדנצר מקברו. מנגד, מוצגת גישה שונה [רד"ק] המפרשת את הפסוק כמשל, ולפיה הקבר מסמל את ארמונו של המלך. לפי פירוש זה, הפסוק מתאר כיצד רוח רעה מאת ה' השליכה אותו מביתו המפואר לדור בין חיות השדה.
ההשפלה מתוארת בעזרת דימויים חריפים. המילים וְאַתָּה הׇשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ מבטאות את הריחוק מהקבר המלכותי שהוכן לו מראש בחייו [שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. הוא נמשל אל כְּנֵצֶר נִתְעָב, כלומר כענף או שתיל גרוע שהאיכר עוקר משרשיו ומשליך הרחק [רש"י, רד"ק, מצודת ציון, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. גישה ייחודית [מלבי"ם] מפרשת את המילה נצר כמקום שבו משליכים פגרי בהמות, בניגוד גמור לקבר מכובד של בני אדם.
הוא מתואר כמי שעוטה לְבוּשׁ הֲרֻגִים, בגדים קרועים המלוכלכים בדם החללים [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מרוב לכלוך ומיאוס, איש אינו טורח אפילו להפשיט את הבגדים מהגופה [מצודת דוד, רד"ק]. פירוש נוסף גורס כי הכוונה היא שהוא פשוט מוקף וקבור יחד עם המוני הרוגי מלחמה ללא כל כבוד ייחודי [שד"ל]. גישה ציורית יותר [מלבי"ם] מציעה שבגדיו מעוטרים בציורי האנשים שרצח, כדי להזכיר לו את אכזריותו הרבה.
ההרוגים מתוארים כמְטֹעֲנֵי חָרֶב. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמקור המילה בשפה הערבית, ומשמעותה אנשים שנדקרו מרומחים וחרבות [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, שד"ל, אבן עזרא]. דעה אחרת קושרת את המילה לשורש העברי של נשיאה וטעינה, כלומר אותם חיילים נושאי חרבות [מלבי"ם, אבן עזרא, רד"ק].
בסופו של דבר, אותם חללים הם יוֹרְדֵי אֶל אַבְנֵי בוֹר, מושלכים אל המעמקים החשוכים של בור שבו האבנים צוללות [רש"י, מצודת ציון, שד"ל], או אל קבר המדופן באבנים [רד"ק]. שם הוא מוטל כְּפֶגֶר מוּבָס, גופה נרמסת ונדרסת כטיט ברחובות [רש"י, מצודת ציון, מצודת דוד, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], שנותרה מושלכת ללא קבורה עד שנזרקה לבור המוני רק כדי שלא תבאיש את הארץ [שד"ל].