החלטתו של ה' ורצונו הם מוחלטים, וכאשר הוא גוזר גזרה או בוחר תכלית מסוימת, אין שום כוח בעולם שיכול לעמוד בדרכו. הפרשנים תמימי דעים כי הכתוב מבטא את הוודאות המוחלטת של קיום דבר ה'.
כאשר ה' יָעָץ, כלומר גזר והחליט, עולה השאלה הרטורית וּמִי יָפֵר – מי יוכל להביא לביטול ומניעה של אותה החלטה [מצודת ציון, אבן עזרא]. מכיוון שזהו רצונו של ה', אין מי שיכול להפר את עצתו, ולכן כל מה שהבטיח והודיע ביד נביאיו אכן יקום ויתקיים במלואו [רד"ק].
החלק השני, וְיָדוֹ הַנְּטוּיָה, ממחיש את כוחו של ה' בפועל, כאשר ידו מושטת ומוכנה להכות. כאשר ה' פועל, וּמִי יְשִׁיבֶנָּה – האם יימצא מי שיוכל לעמוד בפניו ולהדוף את ידו לאחור? [מצודת דוד, מלבי"ם]. לעולם לא ייווצר מצב שבו ה' לא ימצא את האמצעים הנדרשים כדי להוציא לפועל את מטרתו, וידו תמיד תגבר על כל העמים ללא כל אפשרות לעצור בעדו [מלבי"ם].