קולות של אימה וייאוש מציפים את פלשת לנוכח חורבן מוחלט ובלתי נמנע המתקרב לארצם. הפורענות שתכה בהם תהיה כה קשה ומקיפה, עד שלא תותיר איש באשליה של ביטחון.
הקריאה הֵילִילִי שַׁעַר זַעֲקִי עִיר מזמינה את התושבים להרים את קולם בבכי פומבי [אבן עזרא]. היללה נשמעת על חורבן שערי העיר ועל השממה שתכה בה [מצודת דוד]. יש המדמיינים את תושבי העיר היושבים בשער, מבחינים באויב המתקרב ממרחק, מתחילים להיליל, ומיד נסים אל תוך העיר וזועקים שם מרה [שד"ל]. זעקה זו מקיפה את כל שדרות העם: ה"שער" מסמל את המנהיגים והזקנים היושבים בו, וה"עיר" מסמלת את ההמון כולו [אברבנאל]. אפילו הגיבורים שאמורים להגן בשער מיללים מייאוש, בעוד חסרי המגן זועקים בתוך העיר [מלבי"ם], עד שנדמה כי שערי העיר עצמם רועדים מעוצמת הבכי [שטיינזלץ].
בשל אימה זו, נָמוֹג פְּלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ – כלומר, העם נמס, נחלש ומתמוגג בבכיו [מצודת ציון, שד"ל, שטיינזלץ]. בניגוד למלחמות רגילות שבהן חלק מהערים ניצלות בזכות הסכמי שלום, הפעם ההרס יקיף את פלשת כולה ללא יוצא מן הכלל [אברבנאל]. השילוב בפסוק בין לשון נקבה ללשון זכר מדגיש שהאסון פוקד הן את העם והן את העדה כולה [רד"ק].
מקור האסון מתואר במילים כִּי מִצָּפוֹן עָשָׁן בָּא. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאויב המגיע מצפון הוא צבא ישראל בראשות המלך חזקיהו, שכן ארץ ישראל וירושלים ממוקמות מצפון ומצפון־מזרח לפלשת. מנגד, יש הסבורים כי האיום הצפוני הוא צבא אשור או נבוכדנצר מלך בבל [אבן עזרא, אברבנאל], או שזהו צבא סנחריב שעצם השמועה על התקרבותו מטילה אימה [מלבי"ם]. ה"עשן" מסמל פורענות קשה [רש"י], צבא אדיר המכסה את הארץ כענן כבד [שד"ל], או צער עמוק המכלה את העיניים ומדאיב את הנפש [אברבנאל].
עוצמתו של צבא האויב מתבטאת בכך שוְאֵין בּוֹדֵד בְּמוֹעָדָיו. הפירוש המקובל הוא שבזמן המיועד למלחמה, אף חייל לא יתעכב, יחלש או יישאר מאחור. הצבא לא יתפזר כמו עשן, אלא ינוע כולו יחד כגוש אחד, בשמחה ובחזקה [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, שד"ל, שטיינזלץ]. האויב אינו תוקף כיחידים, אלא כמחנות עצומים [מלבי"ם]. פירוש אחר לוקח את המילים לכיוון של חורבן אישי: עשן המלחמה יחדור אף לארמונות, ולא יאפשר לאיש לשבת בביתו אפילו לבדו [אבן עזרא]. גישה ייחודית נוספת מפרשת את המילה "בודד" מלשון בדותה ושקר, כלומר: חזקיהו לא ישקר ולא יחזור בו מהזמנים שקבע לצאת למלחמה בפלשתים [אברבנאל].