ישעיהו, פרק י״ד, פסוק ל״א

תארו לעצמכם שאתם עומדים על חומה של עיר עתיקה, מביטים הרחק אל האופק, ופתאום רואים ענן עצום מתקרב אליכם. איך לדעתכם היו מרגישים תושבי העיר? זה בדיוק מה שקורה לארץ פלשת. הנביא מתאר פחד גדול שמתפשט שם, ואומר להם הֵילִילִי שַׁעַר זַעֲקִי עִיר. הכוונה היא שכולם הולכים לצעוק ולבכות מרוב פחד. המנהיגים והגיבורים שאמורים להגן על שער העיר מיללים, וכל שאר האנשים שנמצאים בתוך העיר זועקים גם הם. בגלל הבהלה הגדולה הזו נאמר נָמוֹג פְּלֶשֶׁת כֻּלֵּךְ. המילה נמוג מתארת משהו שנמס. כל העם הפלשתי נחלש והכוח שלו כאילו נמס מרוב בכי ופחד, כי אף עיר לא תצליח להינצל. ממה הם כל כך מפחדים? כִּי מִצָּפוֹן עָשָׁן בָּא. העשן הזה הוא בעצם צבא ענק וחזק שמגיע מהצפון. הכוונה היא לצבא של עם ישראל בהנהגת המלך חזקיהו. הצבא הזה כל כך גדול ורב עוצמה, עד שהוא נראה כמו ענן כבד של עשן שמכסה את הארץ. הצבא הזה גם מיוחד מאוד, כי נאמר עליו וְאֵין בּוֹדֵד בְּמוֹעָדָיו. פירוש הדבר הוא שכאשר מגיע הזמן לצעוד קדימה, אף חייל לא נשאר מאחור לבדו ואף אחד לא מתעכב או נחלש. כל הצבא מתקדם יחד, מאוחד וחזק, ממש כמו גוש אחד גדול.