תארו לעצמכם שבניתם מגדל אבנים עצום ומרשים, וברגע אחד פתאומי הכל קורס ונופל לאדמה. זה בדיוק מה שקרה למלך בבל. מלך בבל היה מנהיג חזק מאוד שחשב שהוא הכי גדול בעולם. מרוב שהוא היה גאה ובטוח בעצמו, הנביא קורא לו הֵילֵל בֶּן־שָׁחַר. המילה הילל קשורה להפצת אור. הכוונה היא לכוכב נוגה, שהוא הכוכב הכי מאיר וזוהר שרואים לפנות בוקר. הוא כל כך בהיר, שהוא ממשיך לזרוח גם כשהשמש כבר עולה ושאר הכוכבים נעלמים. מלך בבל חשב שהוא בדיוק כמו הכוכב הזה, תמיד זורח, תמיד מצליח ותמיד נמצא הכי גבוה בשמיים.
אבל אז קרה משהו בלתי צפוי והמלך נפל מהפסגה שלו. הנביא אומר לו נִגְדַּעְתָּ, כלומר נחתכת ונשברת. בדיוק כמו שחותכים עץ חזק והוא פתאום נופל לאדמה, כך גם המלך איבד את כל הכוח שלו והתרסק למטה. לפני הנפילה שלו, המלך היה חוֹלֵשׁ עַל־גּוֹיִם. המילה חולש קשורה להטלת גורל. מלך בבל היה כל כך חזק ושולט בעמים אחרים, עד שהוא היה פשוט מטיל גורלות כדי להחליט איזו מדינה הוא יתקוף היום, או אילו מלכים שהוא לקח בשבי ישרתו אותו. הוא חשב שהוא שולט בהכל, אבל בסופו של דבר, הגאווה הגדולה שלו הסתיימה והכוכב הנוצץ שלו נפל.