הכרזה אלוהית פומבית מציגה את שלטונו המוחלט של ה' על ההיסטוריה ועל אומות העולם. בניגוד למלכי בשר ודם, אשר מסתירים את תוכניות המלחמה שלהם בסוד מוחלט כדי שהאויב לא יוכל להתגונן, ה' מכריז בגלוי על זֹאת הָעֵצָה הַיְּעוּצָה, מתוך ידיעה ברורה שאין שום כוח בעולם שיוכל להפר את תוכניתו [חומת אנך].
הפרשנים נחלקו בהבנת ההיקף של המילים עַל כָּל הָאָרֶץ וכן עַל כָּל הַגּוֹיִם. הגישה המרכזית בקרב חלק ניכר מהפרשנים היא שהכוונה אינה לכלל האנושות בו זמנית, אלא לאימפריות הגדולות בזו אחר זו, כלומר גזירה המכוונת נגד אשור בשעתה ונגד בבל בשעתה [רש"י, אבן עזרא ומצודת דוד]. הכפילות בפסוק, המזכירה גם את הַיָּד הַנְּטוּיָה, נועדה להדגיש את המכה העתידה לנחות עליהן [מצודת דוד].
לעומת גישה זו, יש המפרשים את הפסוק כפשוטו, כמתייחס לכלל אומות העולם. גזירת ה' היתה להכניע תחילה את כל העמים תחת עולו הכבד של מלך אשור, ורק לאחר מכן לשבור אותו [שד"ל]. מכיוון שמלך אשור כבש ארצות רבות והטיל את אימתו על כולם, מפלתו הפתאומית מידי ה' גרמה לזעזוע עולמי. בעקבות זאת, כל הגויים חרדו ויראו מה', ואף עמים ככוש ומצרים שהיו עדים למפלה החלו לעבוד את ה' [רד"ק].
מתוך כך, עולה כי הפסוק מציג עיקרון נצחי וכולל. יד ה' השולטת בעולם אינה מאפשרת את המשך קיומו של העוול [ביאור שטיינזלץ]. המטרה העליונה של התוכנית האלוהית אינה מסתכמת רק במפלת אשור, אלא נועדה למנוע את שעבודם של ישראל. מפלתו הניסית של מלך אשור משמשת אזהרה לכל האומות בכל הדורות: כל אומה שתעז לשעבד את ישראל, תיפול גם היא מידי ה' באותה דרך [מלבי"ם].