בימי סערה ומלחמה, כאשר אימפריות נאבקות וממלכות נופלות, עיני העולם נשואות אל ירושלים. השמועות על גורלה של העיר מול איומי מלך אשור מעוררות עניין רב, ושליחים נשלחים מכל עבר כדי לברר מה עלה בגורלה.
המילה יענה משמעותה מתן תשובה, והמילה מלאכי מתייחסת לשלוחים [מצודת ציון]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאותם "מלאכי גוי" הם שליחים ונציגים של אומות העולם, העוברים מארץ לארץ כדי לאסוף חדשות. כאשר הם ישובו לשולחיהם וישאלו אותם מה התרחש בירושלים, תהיה בפיהם תשובה ברורה [אבן עזרא, רד"ק, מצודת דוד, שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים כי מדובר דווקא בשליחים של עם ישראל ההולכים לבשר בשורות טובות [רש"י], או בשליחים ספציפיים ששלחו הפלשתים כדי לחקור את תוצאות ההרס והמלחמה ולבדוק את נתיב האש [מלבי"ם].
התשובה הנישאת בפי השליחים היא כִּי ה' יִסַּד צִיּוֹן. השליחים מכריזים כי ה' ביסס והגן על ירושלים, ולכן סנחריב מלך אשור לא הצליח לכבוש אותה [אבן עזרא, מצודת דוד]. ביסוס זה של העיר מיוחס להקמת שלטונו של מלך הגון וחזק, הוא חזקיהו, שזכה להגנת ה' בזכות תפילותיו שמנעו מהאויב לשפוך סוללה או לירות חץ על העיר [רש"י, רד"ק], עד כדי כך שנראה כאילו ה' ייסד את העיר מחדש והשיב לה את הצלחתה [שד"ל]. לפי גישה נוספת, בשורה זו נושאת עמה נחמה גם לפלשתים; אף על פי ששמחו בתחילה על מפלת יהודה, הצלת ציון עצרה את סנחריב ובכך ניצלו גם הם מהשמדה מוחלטת בידי אותו אויב גדול [מלבי"ם].
חלקה השני של הבשורה קובע כי וּבָהּ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמּוֹ. הפרשנים מסבירים כי ירושלים הפכה למחסה בטוח עבור העם. מבחינה פיזית וצבאית, לאחר שכל ערי יהודה הבצורות נתפסו בידי אשור, נותרה רק ירושלים כמקום מסתור יחיד שבו יכלו ישראל לחסות מפני סנחריב [רד"ק, מצודת דוד]. מבחינה חברתית, העם שהיה עד כה עני, מדוכא ומאוים על ידי אויביו, יכול כעת למצוא בעיר מקלט בטוח ללא פחד, לאחר שאויביהם הוכו מכה גדולה [שד"ל, ביאור שטיינזלץ]. מעבר לכך, יש הרואים במחסה זה גם ממד לאומי ורוחני, ומסבירים כי "עניי עמו" הם שרידים מעשרת השבטים שנענו לקריאתו של חזקיהו, שבו אל ה' ובאו למצוא מקלט בירושלים [רש"י].