מפלתה של אימפריית בבל וסיום שלטון הרשע מביאים עמם תחושת רווחה עמוקה ושמחה לעולם. הפרשנים מסכימים כי תיאור זה מתייחס לתגובת האנושות למותו של מלך בבל, כאשר [רד"ק] מדייק שהכוונה היא לסיום שושלת נבוכדנצר עם מות נכדו, והנבואה נאמרת כנגד נבוכדנצר כאילו הוא עצמו מת באותו היום.
הכפילות במילים נָחָה שָׁקְטָה נועדה לחזק את תיאור השלווה, כשימוש במילים נרדפות להדגשה [מצודת ציון]. עם זאת, [מלבי"ם] מוצא כאן הדרגה: בעוד שהמילה נָחָה מציינת רגיעה ראשונית, המילה שָׁקְטָה מבטאת מדרגה גבוהה ומוחלטת יותר של מנוחה. הארץ שכחה את הרוגז והסבל שעברו עליה, והיגון והפחד התחלפו בשמחה שלמה.
בעקבות השלווה, בני האדם פָּצְחוּ בשירה. משמעות פועל זה היא פתיחת הפה והרמת קול שמחה [מצודת ציון]. [שד"ל] מרחיב ומסביר כי השורש קרוב לענייני פתיחה ובקיעה, והוא מתאר הוצאת קול חזק ומתפרץ, בדומה לדבר הבוקע מבעד למחיצה ופורץ החוצה בכוח. לעומתו, [אבן עזרא] קושר את המילה לשפה הערבית, שבה משמעותה דיבור צח וברור. המילה רִנָּה מתפרשת פשוט כשירה [ביאור שטיינזלץ].
גישה ייחודית ושונה להבנת מבנה הפסוק מציג [רש"י]. בעוד שהגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהארץ נחה, ובעקבות כך פצחו יושביה בשיר, [רש"י] מסביר כי המילים נָחָה שָׁקְטָה כׇּל־הָאָרֶץ אינן תיאור מצב מקדים, אלא הן תוכן השירה עצמה. כלומר, בני האדם פצחו ברנה ושרו את המילים: "נחה שקטה כל הארץ".