עצמו רגע עיניים וחשבו על מלך עשיר וגאוותן בצורה בלתי רגילה, כזה שבטוח שהוא שולט בכל העולם. הוא רגיל לישון על מיטות מזהב ולשמוע מנגינות נעימות בכל רגע ביום. אבל מה קורה למלך כזה כשהוא מאבד את כל הכוח שלו?
הנביא מספר לנו על הנפילה הגדולה של המלך הזה. המילה הוּרַד מתארת איך הוא נופל מהמקום הכי גבוה ומכובד, אל המקום הכי נמוך שיש. כשהמלך מאבד את כוחו, גם המוזיקה שלו נעצרת. הֶמְיַת היא הרעש והצלילים של נְבָלֶיךָ, שהם כלי הנגינה והכינורות שלו. פעם, כלי הזמר האלו ניגנו לו בזמן הארוחות המפוארות ולפני השינה, אבל עכשיו הם משתתקים לגמרי. בניגוד למלכים אחרים שזוכרים אותם עם שירי הלל גם אחרי שהם עוזבים את העולם, המלך הזה נשכח ואיש אינו מנגן לכבודו.
במקום לישון על מזרנים רכים ושמיכות יקרות, המצב שלו משתנה לגמרי. המילה יֻצַּע פירושה להציע מיטה ולסדר מזרן. אבל המיטה החדשה שלו באדמה שונה מאוד ממה שהכיר. במקום סדינים מזהב, המזרן שלו מלמטה עשוי מחיות קטנות שנקראות רִמָּה, שהן תולעים זעירות מאוד. ובמקום שמיכה חמה, מה שמכסה אותו מלמעלה זו תּוֹלֵעָה, שהן תולעים קצת יותר גדולות שזוחלות מעליו. הנביא מראה לנו בצורה ציורית איך בסופו של דבר, גם המלך הכי גאוותן שחשב שהוא ממש כמו אל, מסיים את דרכו כאחד האדם באדמה הפשוטה.