ישעיהו, פרק י״ד, פסוק ו׳

תארו לעצמכם מלך חזק מאוד, אבל כזה ששולט על כולם רק מתוך כעס. מלך בבל, נבוכדנצר, היה מנהיג קשוח במיוחד. מסופר עליו שהוא היה מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה, כלומר, הוא פגע בעמים אחרים מתוך זעם עצום. הוא לא חיכה שהכעס שלו יירגע, אלא פעל מיד כשהוא בשיא העצבים שלו. המכה שהוא הנחית עליהם הייתה מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה, מכה רצופה שלא מפסיקה ולא עוזבת את מי שנפגע ממנה. המלך הזה היה רֹדֶה בָאַף גּוֹיִם. המילה רדה פירושה לשלוט. הוא שלט על העמים מתוך חימה אדירה, והתנהג אליהם בנוקשות רבה גם כשהם נכנעו לו לגמרי. בגלל האופי הזה שלו, העמים תמיד הרגישו במצב של מֻרְדָּף בְּלִי חָשָׂךְ. המילה חשך קשורה למניעה או לעצירה, וזה אומר שמלך בבל רדף אחרי כל אומה ואומה באופן תמידי, בלי לעצור את עצמו ובלי לתת להם רגע אחד של מנוחה.