ישעיהו, פרק י״ד, פסוק ו׳

מלך בבל שלט בעולם ברודנות אכזרית, כשהוא מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה מתוך זעם עז מבלי להמתין שכעסו ישכך. הוא הנחית על האומות מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה, שהייתה מכה מתמדת וללא הפוגה, ולעיתים אף כוונה כלפי עמים שלא חטאו לו כלל. המלך היה רֹדֶה בָאַף גּוֹיִם, כלומר שלט בהם מתוך חרון אף והתאכזר אליהם כאילו מרדו בו, גם כאשר נכנעו לו לחלוטין. כתוצאה מכך העמים היו במצב של מֻרְדָּף בְּלִי חָשָׂךְ, שבו המלך רדף אותם ללא מניעה ולא הותיר להם דרך מילוט, אולם מנגד יש המפרשים כי אכזריות זו הובילה לכך שהמלך עצמו הפך לנרדף ללא מנוח עד להשמדתו המוחלטת.